<h1>צידה לדרך מ"ב כ"ד פי"ד</h1>
<h2>דף סא:</h2>
כתיב ובגד כלאים שעטנז וגו' אין כלאים אלא מצמר ופשתים. ואינו נקרא צמר סתם אלא של רחלים ואילים אבל של גמלים וארנבים וכיוצא בהם אינו נקרא צמר אלא עם שם לווי. וכן אינו נקרא פשתים אלא סתם פשתים ואם יש לו כנוי אחר אינו פשתים. אע"פ שמן התורה אין כלאים אלא בצמר ופשתים חז"ל אסרו צמר (ו)כלך עם פשתים מפני מראית העין. אלא עתה שמצוי משי בינינו וכולן מכירין אותו מותר לתפור צמר במשי או לחבר בגדי משי עם צמר ועם פשתים. צמר רחלים וצמר גמלים שערבם וטוה אותם זה עם זה אם רוב צמר רחלים או אפילו מחצה על מחצה אסור עם פשתים ואם הרוב מגמלים מותר וכן הדין בפשתים וקנבוס שערבן יחד הולכים אחר הרוב לערב בצמר. בגד שהשתי של משי והערב של פשתים אסור לתופרו עם הצמר אפילו רובו של משי. אבל עשה בגד מצמר גמלים וארג בו חוט אחד של צמר ובמקום אחר חוט של פשתים שאינו אצל הצמר מותר אבל אם היה חוט של פשתים אצל חוט של צמר (מותר) [אסור]. גדול המפרשים אומר שצמר ופשתים שערבם יחד וסרקם וטוום וארגם ביחד הוא שעטנז מהתורה. מהבאים אחריו אמרו הואיל וחברן על ידי אריגה או קשרם או תפרם יחד בשתי תפירות זהו כלאים מן התורה. שתי תפירות כיצד. מעביר המחט פעם אחת ואינו מעביר כל החוט ומעביר המחט פעם שניה ונמצא שני ראשי חוטין יחד וקושר שני ראשי החוטין ובזה מתקיימין. אבל אם אינו קושר ראשי החוטין או אינו מעביר המחט אלא פעם אחת אע"פ שקושר ראשי החוטין על שפת הבגד אינו חבור. אסור לעשות לבגד צמר שפה של פשתים או לשל פשתים שפה של צמר אעפ"י שאינו אורגו אלא תוחבו. אין לעשות סימן לבגד צמר מפשתים. ומכסה של פשתים שקורין קול"ג ובתוכו צמר מותר שהרי יכול להוציא כל הצמר בין תפירה לתפירה. אין לתפור רצועה של פשתים בחלוק של צמר משום כלאים. עורות שפנים או עורות של טלאים התפורות בפשתים יש מחמירין לחברם בבגד צמר ונהגו בכל המקומות היתר. המנהיג בהמות באפסרים של צמר ופשתים אם הם קשורים יחד אסור לכרכם סביב ידו. אין איסור כלאים אלא בלבישה או להעלותם עליו דרך חימום אבל שלא כדרך חימום מותר כגון אהל של כלאים שמאהיל עליו או שמציע כלים וכלאים תחתיהם מותר. אבל אמרו חז"ל אפילו עשר מצעות זה על גב זה וכלאים תחתיהם אסור לישן עליהם שמא תכרך עליו נימא. בד"א ברכים אבל בקשים כגון כרים וכסתות מותר. ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהם. בד"א כשהם ריקנין ונתונין ע"ג קרקע אבל אם הם מלאים או אפילו ריקנים ונתונים על גבי מטה אסורין לפי שנכרך על בשרו. לבדים הקשים מותרים שהרי לבישת הרכים אינן מן התורה אלא מדבריהם. אסור ללבוש כלאים אפילו דרך עראי אבל מוכרי כסות מוכרין כדרכן ואפילו ללובשן כדי להראותם ובלבד שלא יכוונו בחמה מפני החמה ובצינה מפני הצינה והצנועין מפשילין במקל לאחוריהן. וכן להעביר המכס העומד מאליו או שאין לו קצבה מותר וכן תופרי כסות תופרין כדרכן. תכריכי המת מותר לעשותן מכלאים שהרי למי שאינו נהנה מותר כמו שאמרו מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפי הגשמים. וכן מרדעת החמור, בד"א בשהכלאים ידועים אבל בגד שאבד בו כלאים אסור לעשותו מרדעת לחמור שמא ישכח ויקח ממנו טלאי לתופרו לעל בגדו. ולכן לא ימכרנו לכנעני שמא יחזור וימכרנו לישראל. מפה יש בה משום כלאים וכן מטפחות הספרים ואותם שמסתפגים בהם אחר הרחיצה. אותם שמסתפרים בהם אם יש להם בית ראש אסור אם לאו מותר. וילון רך אסור לעשותו מכלאים מפני שלפעמים מתחמם בו השמש. מנעל שהוא מכלאים ואין לו עקב מותר ללובשו שעור הרגל קשה ואין נהנה כשאר עור הגוף. רטיה ואספלנית מותר לעשותן מכלאים שהרי אינן דרך חימום. צלצול של עור שתולין עם צמר וחוטי פשתן מדולדלים על פני האדם להבריח בו הזבובים אין בו משום כלאים. כל המקומות שהפשתן מצוי הלוקח שם בגדי צמר מן הכנעניים לא ילבשם עד שיבדקם אם הם תפורין בפשתן. המוצא כלאים בבגדו מן התורה פושטו ואפילו בשוק אבל כלאים מדבריהם לא יפשוט עד שיבא לביתו וכן אם יושב בבית המדרש. כלאי בגדים מותר לעשותן ולקיימן ואינן אסורין אלא בלבישה. ברוך שבחר בנו ורוממנו בתורת אמת וחוקים ומשפטים צדיקים. והדברים עתיקים. ומדבש מתוקים. אין כאל. מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל.
